פסק-דין בתיק ת"ק 001394/04

1.                   תביעה זו עניינה רשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע ע"י התובע. התובע היה בעבר לקוח של הנתבע, עורך דין.

הרשלנות הנטענת מתייחסת לאי הגשת תצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום 12.4.99.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו.

2.                   התובע היה לקוחו של הנתבע וטפל עבורו בתיק ה"פ 177155/98, בפני כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק.

בתיק זה התקיימו מספר ישיבות, וישיבת המשך נקבעה ליום 12.4.99.  לדיון זה לא הופיעו התובע והנתבע, ולפיכך, ומאחר שהתובע דנן היה התובע בהמרצת הפתיחה, נמחקה התביעה מחמת אי התייצבות והתובע חוייב ב- 10,000 ש"ח הוצאות משפט.

3.                   ביום 6.5.99 הגיש הנתבע, בשם התובע, בקשה לביטול פסק הדין מיום 12.4.99.  בבקשה זו טען הנתבע כי ההזמנה לדיון לא נתקבלה אצלו ולפיכך לא התייצב לדיון.

עוד טען הנתבע כי בית המשפט, עובר למתן פסק הדין, הסתפק בבדיקה של משלוח ההזמנות לדיון, אולם לא בדק שאכן קיים אישור מסירה כדין, ולפיכך לא ניתן היה ליתן פסק דין בהעדר התייצבות.

לבקשה זו לא צרף הנתבע תצהיר, לא מטעמו ולא מטעם התובע.

4.                   ביום 7.8.99 ניתנה החלטת כב' השופטת מארק הורנצ'ק בבקשת הביטול.  כב' השופטת קבלה את הבקשה לביטול פסק דין אולם הותירה על כנו את החיוב בהוצאות משפט, שהופחתו ל- 3000 ש"ח.

כב' השופטת קבעה כי בהעדר תצהיר לא ניתן הסבר מניח את הדעת באשר לסיבת המחדל לאי ההתייצבות.

5.                   על החלטה זו הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור (בר"ע 2114/99) אשר נדונה והוכרעה ע"י כב' השופטת גרסטל בבית המשפט המחוזי בת"א.  בקשת רשות הערעור נסבה על החלטת כב' השופטת מארק לחייב את התובע בהוצאות בסך 3000 ש"ח.

במסגרת הנימוקים לבקשה, ציין הנתבע שכב' השופטת מארק לא בדקה האם יש אישורי מסירה בתיק; עוד טען הנתבע שגם ב"כ המשיבה באותו הליך לא צרף תצהיר, ולפיכך יש להחיל דין זהה על שניהם; ובכל מקרה, ניתן לברר את שאלת הזימון אגב בירור פשוט במזכירות בית המשפט, מתוך  עיון באישורי המסירה.

6.                   ביום 12.4.00 ניתנה החלטת כב' השופטת גרסטל, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור.  כב' השופטת גרסטל קבעה כי "בהעדר תצהיר, צדקה השופטת הנכבדה בקובעה שלא הוצג בפניה כל טעם להעדרות.  האמור לעיל מתחזק, לנוכח העובדה, שכפי הנראה, עבר ב"כ המבקש כתובת מבלי לעדכן את בית המשפט במעבר זה".

7.                   בעקבות דחיית הערעור, נאלץ התובע לשלם לצד שכנגד את ההוצאות, אשר בתוספת הצמדה וריבית עמדו על 4,824 ש"ח.

בתביעה זו דורש התובע את השבת סכום ההוצאות, בתוספת אגרת הבר"ע ואגרת בית משפט לתביעות קטנות, מהנתבע, וזאת בטענה שהנתבע התרשל בכך שלא צרף תצהיר לבקשת ביטול פסק הדין.

לטענת התובע, החלטת בית המשפט המחוזי מהווה סוף פסוק לענין זה ומהווה "השתק פלוגתא" בסוגיה האם היה צריך להגיש תצהיר אם לאו, וברגע שנקבע כי היה צורך בהגשת תצהיר וזאת לא נעשה, המסקנה המתחייבת היא כי הנתבע התרשל בביצוע תפקידו.

8.                   הנתבע הגיש כתב הגנה וטען שיש לבחון את המקרה לאור סעיף 35 לפקודת הנזיקין, המגדיר את עוולת הרשלנות.

הנתבע מציין כי יש לבדוק את  מתחם הסבירות ולבדוק האם עו"ד סביר מחוייב היה, בנסיבות המקרה, בהגשת תצהיר. הנתבע מציין כי אין לבחון את שאלת הרשלנות לפי מבחן התוצאה אלא לפי סבירותה של הפעולה בה נקט.

9.                   בנסיבות הענין  מציין הנתבע כי מתן תצהיר על ידו עבור לקוחו- התובע, היה עלול לחשוף אותו לחקירה נגדית בבית המשפט,  ודבר זה אינו רצוי לאור הכלל הקבוע בסעיף 36 לכללי האתיקה.